. . .

מבט לפרשת משפטים


מאת הרב יוסי גמליאל הי"ו מנהל מחלקת נוער עיריית בית שמש

מי הבוס? 

הגה"צ רבי אלימלך בידרמן סיפר על אחד מאנשי העסקים המצליחים והעשירים בארה"ב שהיה יהודי נדיב וירא ה' ופתח את דלתות ביתו לכל דורש, ולא השיב ריקם אף אדם. הוא עזר לכל אחד לפי הצורך והיכולת.   

בפתח ביתו עמדו שומרים ואנשי צוות רבים שניהלו את הבית והעסקים, והם היו מורים לכל אורח שבא לבקש תרומה כיצד להגיע לחדרו של הגביר. הגביר היה ממוקם בקומה השניה, והיה מקבל קהל בשעה מסיימת ביום. 

יום אחד, החליטו האחראים על הבית לתלות שלטים ברחבי הבית אשר יראו לכל אחד שבא לפגוש את איש העסקים כיצד להגיע למשרדו, ובכך לחסוך הסברים ושאלות רבות שהם נשאלים. על כל אחד משלטי ההכוונה נכתב: "בעל הבית" עם חץ המורה לכיוון משרדו. 

יום אחד, הגיע יהודי עני וקשה יום מארץ ישראל, שעשה את דרכו עד לארה"ב בשביל לקבל עזרה כספית במצבו הקשה. שומרי הבית קיבלו את פניו והורו לו ללכת בכיוון השלטים. 

הוא נכנס למסדרון המפואר ורואה שלט: "בעל הבית- שמאלה", הוא ממשיך שמאלה ומגיע לסלון מפואר ושם רואה שלט "לבעל הבית- עלה למעלה..." הוא עולה במדרגות על שהטיח היוקרתי הפרוס ורואה שלט נוסף: "לבעל הבית- המשך ישר..." וכך הוא המשיך לפי השילוט עד לכניסה מפוארת לחדר שעליה נכתב: "בעל הבית" 

איש העסקים מקבל את פניו בשמחה, אך הוא פונה אליו בתקיפות: "סלח לי אדוני, אתה לא חושב שזו חוצפה איך שאתה מתנהג??..." איש העסקים נבהל לרגע, הוא לא רגיל לקבל תוכחות והערות מאנשים שבאים לבקש את עזרתו. 

והיהודי ממשיך וטוען בשלו: "מה פשר כל השלטים בביתך, "בעל הבית- ימינה, בעל הבית –שמאלה..." וכי אתה הוא זה המתיימר לקרוא לעצמך 'בעל הבית'?!... בעל הבית יש רק אחד והוא בורא עולם לבדו, אשר ממית ומחיה, מוריש ומעשיר, רופא חולים ומתיר אסורים. אתה בסך הכל ה'בובה' שלו, אשר הפקיד בידך ממון, אך ברגע אחד יכול לקחת ממך הכל! ומנין העזות לקרוא לעצמך בשם 'בעל הבית'?..." 

איש העסקים היה המום. הוא רצה לזרוק את החוצפן הזה לכל הרוחות, אך מיד עצר לרגע וחשב: 'הרי מעולם לא קרה לי מקרה יוצא דופן שכזה, הרי זה נגד הטבע, כנראה שאין זה אלא רמז משמים שעליי לתקן את מעשיי'... 

הוא הודה ליהודי על הערתו והבטיח לשנות את הדבר. לסיום הביא ליהודי העני פי שניים ממה שביקש והודה לו שזה בעבור בתוכחה החשובה שהעניק לו, ונפרד ממנו. 

ואכן, כבר באותו יום החליפו את הכיתוב על השלטים ובמקום "בעל הבית" נכתב "המנהל", בידיעה שהקב"ה הוא "בעל הבית", ואילו הוא רק המנהל הקטן הנמצא תחת חסותו. 

לאחר מספר ימים, כאשר ישב איש העסקים בחדרו, ראה במסך שבאחד מחדרי הבית בקומה התחתונה התפוצץ צינור מים שמאיים לשטוף את המכונות והרהיטים יקרי הערך שנמצאים שם. 

הוא קרא מיד לעוזרת הגויה וביקש ממנה לסגור את צינור המים בדחיפות. העוזרת, משום מה, עשתה עצמה כלא שומעת, כשבינתיים הרהיטים היקרים נהרסים ונרטבים. הוא זעק לה שוב ושוב, אך לשווא. הוא קרא למישהו אחר שמיהר וסגר. 

איש העסקים קרא לעוזרת ונזף בה קשות על התעלמותה, כשלסיום הוא מסר לה מכתב פיטורין לאלתר. המטפלת הגיעה לביתה בצער וסיפרה לבעלה: "בעל הבית פיטר אותי". בעלה הגוי, זעם מאוד על הבשורה והחליט לעשות את הנורא מכל. הוא הצטייד בכלי נשק, הטמין אותו בבגדו ורץ לסגור חשבון עם היהודי העשיר. 

הוא נכנס בפתח הבית וחיפש את בעל הבית, אך הוא רואה רק שלטים: "המנהל- ימינה, המנהל- שמאלה.." הוא רץ אחר השלטים עד שהגיע לחדרו ושאל בזעם: "תגיד, אתה המנהל?.." "ככה אומרים" השיב איש העסקים בחיוך. 

"תגיד לי, איפה נמצא פה בעל הבית?..." איש העסקים חייך והצביע לשמיים, כאומר: ה' הוא בעל הבית. הגוי ששמע זאת הבין לתומו כי בעל הבית נמצא בקומה העליונה. הוא יצא מחדרו וטיפס במדרגות בחופזה. 

כשראה זאת איש העסקים הבין שמשהו חריג ומוזר מתרחש כאן. הוא נעל את הדלת והזמין סיוע ואבטחה שעצרו את הגוי וגילו את זממו. אז הבין ה'מנהל' כי 'בעל הבית' האמיתי הציל אותו והיהודי מארץ הקודש היה שליח של בעל הבית להצלתו. 


לאחר שבפרשה הקודמת- פרשת יתרו, לאחר הכנה מרובה הגיעו בני ישראל לתכלית הנרצה- מעמד מתן תורה העצום ובו שמעו וראו את הקולות מפי הגבורה ומשה עבדו, פרשת משפטים פורשת לפנינו דינים, חוקים ומשפטים. אך אם היינו מצפים לאחר מעמד כה נשגב לדברים העומדים ברומו של עולם, לקודים שיסבירו לנו איך לנהל ולתחזק את הקשר הנשגב עם הקב"ה בעצמו, מצוות של בין אדם למקום, ייחודים וסיגופים של רמות כבירות ועליונות, נכזבנו. 

פרשת משפטים עוסקת דווקא ב"פרטים הקטנים" והפינות הפחות יפות ומצטלמות שבחיים, באלו השגרתיים והאפורים שבחיי היום יום, באיך מוכרים וקונים, בפיצויים להיזק שאני, בהמתי או רכושי גרמנו לאחר, באלמנות, ביתומים,, במלווים, בגנבים, במזיקים, בסוטים, בשקרנים, בלוקחי שוחד ועוד. 

מה ההיגיון בכך ש"הצעת ההגשה" הראשונה של חוקי התורה עוסקים ב"בין אדם לחבירו" דווקא ולא ב"בן אדם למקום"? ומדוע שדיינים כבודים העמלים באהלה של תורה יאלצו להתעסק עם 'זוטות' שכאלו- מי גנב למי וכמה ישלם לו?... 

אך אמנם, בראיה מפוכחת ניווכח כי זוהי דרכה של התורה להראות לנו שהגדלות נמדדת בפרטים הקטנים שבחיי היום יום, בכל צעד ושעל בחיי השגרה שלנו אנו מוכיחים "מי הבוס" בעולם, כל הנהגה שלנו בבין אדם לחבירו מעידה בצורה מהותית כי יש "בעל הבית" בעולם שמכתיב ויורד בתכלית רצונו גם לפרטים הקטנים של קיומנו ולא עוסק רק בתמונה הכוללת והתיאורטית, שנתן לנו את הזכות והיכולת להתעלות מעשייה וצירוף של מעשים קטנים בעלי משמעות גדולה בתכליתם.

 הגראי"ל שטיינמן שליט"א נוהג לומר שכאשר באה אליו שאלה בהלכה וההלכה היא שאסור, ויש לו שתי אפשרויות להגיד את זה, בלשון הקודש או באידיש, הוא אומר את הפסק באידיש. וכל כך למה? משום שבלשון הקודש הוא אומר זאת במילה אחת: "אסור", ואילו באידיש הוא מוסיף עוד שתי מילים: "עס איז אסור". 

המילים הללו הן מילים של תלמוד תורה, ואם גם זו תורה אז כדאי להוסיף עוד מילים... הפרטים שקטנים בעינינו, גם 'כמה מילים יגיד הרב שטיינמן בתשובה שלו' - אף הם תורה מסיני. 

"ואלה המשפטים" פירש רש"י: "כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני'. 

מה החידוש? הרי זה פשוט שהכל מסיני? הכל זו אותה תורה... 

אך החידוש הוא שגם דברים שנראים לנו 'הגיוניים' ומחויבי המציאות גם ללא התורה, אף אותם צריך לעשות בגלל ולפי דיני התורה בדווקא, משום שללא התורה הדין לא נכון כדין תורה על אף ההגיון שלנו. 

מדוע מכול המצוות האמורות בפרשת משפטים, מכול דיני הנזיקין והממונות שבין אדם לחברו, פותחת הפרשה דווקא בדיני עבד עברי? 

כי מעבד עברי ניתן ללמוד את ההבדל התהומי בין משפטי אומות העולם לבין חוקי ומשפטי התורה. התורה פותחת בפרשה בדוגמא ראשית לכך בדיני עבד עברי. גם 'העולם' מבין שעל כל גנב להיענש ולהביא צדק לעולם בהרתעת גנבים פוטנציאלים אחרים, אך דווקא חוקי התורה כאן הם "מוזרים" לכאורה ביחס לגנב ועונשו. 

במקום להתייחס אליו באכזריות מה, מצווה התורה על אדוניו להתייחס אליו כאל "אדון" ולתת לו את כל מבוקשו, היא דואגת לו ולחייו בבית אדוניו כשווה בשווה עם אדונו, עם זכויות ודרישות סוציאליות כשל אדם רגיל גם במסגרת שלו. ובד בבד דואגת לכך שהוא במקביל יפרנס בכך את משפחתו ומכבדת אותו מתוך מצבו האישי ככל האדם. כביכול הגנב קיבל "פרס". 

אך זו היא גישה המחנכת באמת, אותה התורה מלמדתנו: ממאסר בכלא עם שאר עבריינים ופושעים, ילמד הגנב הזוטר רק יותר תחכום ופשע, משפחתו תבוזה ובסך הכל הגניבה לא תשוב לבעליה כך, כי שורה תחתונה- אין לגנב כסף להחזיר. 

התורה מצליחה למצוא פיתרון כללי הולם לכולם win-win: הגנב יימכר ומכסף המכירה הנגנב יפוצה, משפחתו של הגנב תתוגמל כלכלית ולא תזכה ליחס של פושעים שעלול ליצור דירדור נוסף בבית ואילו הגנב יקבל במסגרת החדשה תוכנית שיקום וחינוך הולם וילמד שם "איך צריך להתנהל בית" עפ"י חוקי התורה. 

הוא בוודאי ישאל את עצמו למה הוא זוכה ליחס כל כך הוגן ויענה לעצמו זה רק מכח דיני התורה, ואז אולי יפנים שגם עליו להיות משועבד לאותם חוקי תורה שבהם גם כתוב "לא תגנוב". משם יצא הגנב לחופשי אחרי שש שנים עם חוויה מתקנת, כבוד אלמנטרי וכסף והעיקר – חינוך אמיתי ומשקם. הוא מקבל סדנת "קאוצ'ינג"- אימון אישי ופרטני במטרה להרגילו למצב של קבלת מרות ועול בצורה נרכשת והדרגתית, ע"י אדם שיהיה לו לסמכות פיזית. 

עליו להתרגל לערכים נספחים לכך כמו העובדה שהכסף שעליו הוא עובד- אינו שלו, להיות זקוק, תלוי ומחויב לשעבוד חוקי, אך מאידך גיסא מקבל העבד העברי תמיכה ומתן עזרה הומניטארי לו ולמשפחתו בכל השטחים האפשריים: כלכלית, נפשית (עד כדי שהדבר נוגדר לאדונו כ"קנה אדון לעצמו" ובא לידי ביטוי מעשי שאם יש לו כרית אחת בבית עליו להביאה לעבדו ולא לעצמו וכדו') וגם דאגה לחיי האישות שלו, ע"י שפחה או הבאת אשתו וילדיו ופרנסתם- אם הוא נשוי. 

"מטרת העל" בשעבוד העבד העברי אינה רק "קנס" ועונש, אלא בעיקר "חינוך מחדש" לקבל מרות אלוקית וקבלת עול מלכות שמים. 

ממילא כאשר מוכח למפרע שסדנת החינוך לא צלחה והעבד מעדיף לבכר את עולו של אדונו מאשר את עולו של הקב"ה- מובן מאוד העונש של רציעת האוזן שלא שמעה ולא הפנימה את מאמר האלוקים "כי לי בני ישראל עבדים", משום שלא הצליח לעכל ולראות מעבר לרעיון העבדות הבסיסי שהכל נועד לכוונו בהמשך החים לקבלת עול ומרות אלוקית. 

גם כאשר כבר למד לקבל ע"ע עול, הוא העדיף עול מקומי של אדון מאשר עול מלכות שמים, ולכן רק כעת כשתמה סדנת החינוך, ולא בהצלחה רבה, הגיע הזמן לענישה, כשהפעם הסיבה העיקרית של העונש היא שכבר התגלה שהוא מסוגל ורוצה לקבל מרות ועול- רק לא את עול האלוקים. 

רק כח של דיני התורה מסוגלים למצוא כזה פתרון, שלמרות שנראה נגד צו ההגיון שעל פיו היינו אנחנו פועלים, עכ"פ הוא הנכון באמת אבסולוטית ומוציא את המיטב מהגנב (הרש"ר הירש). 

לכן התורה אומרת "ואלה המשפטים.." גם אותם חוקים שנראים לך הגיוניים לשכל האנושי, אתה מחויב לעשותם עפ"י התורה הקדושה שדיניה הם דיני אמת מוחלטים. 

רק באמצעות תורה שכזו, שנותנת ביטוי לפרטים ה'קטנים' והשגרתיים שבחיי היום יום, מפיחה בהם מהות ומשמעות ומייקרת את מהותם, נותנת מענה והכלה גם לשולי החברה שבעם ומעניקה להם תוכנית שיקום אמיתית ומשמעותית, ניתן לגלות ולהוכיח בכל מעשה, גם בין אדם לחברו מיהו "בעל הבית" בעולם.


יוסי גמליאל  

מנהל מחלקת נוער עיריית בית שמש  

סגן יו"ר איגוד מנהלי ועובדי נוער  


מדור יהדות בעריכת הרב ברוך צדוק שליט"א

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.