אנרגיה בניגון ובריקוד

רבי שלמה קרליבך ז"ל היה אומר "כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו" 

הילד היה כחול עיניים אך מפוזר בבגדיו ובחפציו כולם ידעו שהוא לא מתמודד עם כלום, 

מרבה להרים ידיים או לחלום פתאום ולשכוח מכל מה שקורה סביבו . 

כל המורים התייאשו ממנו ואמרו עליו הכל, חוץ ממילה טובה. 

כן זו היתה תקופה שלא האמינו בבעיות קשב וריכוז ובדיסלקציה. 

יום אחד הגיע מורה מחליף שלימד אומנות וקלט בזוית עינו ילד מצוברח ולא משתף פעולה. 

ניגש אליו וביקש ממנו לצייר ציור אחד בלבד, זה לא היה קל אך הוא הסכים בסוף. 

כשראה המורה את הציור ראה לנגד עיניו כשרון אומנותי ואז בהחלטה של רגע החליט שמשם הוא יגביה לו את המוטיבציה והמורל ומשם תגיע ההצלחה 

ואכן כך באמת היה, לאחר דרך ארוכה הגיע להצלחה גדולה. 

כמה פעמים זה עובר לידינו ואנחנו לא מנצלים זאת?  

אמא באה למורה ואומרת לה על בנה השובב, דעי לך שבבית הוא כל כך מיוחד ואוהב לעזור, לתת ולהעניק, להרכיב ולפרק, ועוד ועוד 

ומה אנחנו באמת עושים עם זה ? 

אם אנו מנצלים כשרון ואפילו הקטן ביותר אצל הילד ומשם נעלה אותו מעלה בשבילי ההצלחה. היא פשוט רקדנית! 

שמעתי פעם על אמא שפנתה לפסיכולוג נודע על ביתה שסובלת מבעיה קשה שלא יכולה לשבת רגע 

היא תמיד קופצת ממקום למקום ללא מנוחה, 

המורות כבר לא יכולות איתה ואין לה מה לעשות בבית הספר. 

הפסיכולוג החכם הכניס את הילדה לחדר לבדה והוא ואימה יצאו החוצה והציצו עליה מבעד לחלון נסתר. 

בשלב מסויים הפעיל הפסיכולוג מוזיקה ובשמוע הילדה את המוזיקה קמה והחלה לרקוד במיומנות מופלאה 

אמר הפסיכולוג לאמא יש לך בת רקדנית ולא קופצנית והגיע הזמן שתשקיעי בה בתחום זה 

ואכן האמא השקיעה בה בתחום והיתה לרקדנית מפורסמת בתבל. 

אנו לפעמים רואים בילדינו את מה שאנחנו רוצים שיהיו אבל אנו שוכחים שהם צריכים להיות את מה שהם באמת צריכים ויודעים להיות. 

תפקידינו לתת להם את הכלים שיצליחו להגשים את אותם חלומות שלא ישארו כחלומות בלבד ולממש את הכשרונות שחבויים בתוכם ועדיין לא הצליחו לזהות בהם. 

שאלנו את עצמינו פעם מה השינוי שחל בילדינו מאז שהיו בגן לכשהם בבית הספר ? 

בגן הם מאוד יצירתיים בציור ופלסטלינה ביצירה ובפירוק והרכבה וכשהם במרומי הכיתות היצירה שבהם יורדת ויורדת למה ? 

פשוט ביותר בגן נותנים להם את האומץ ליצור את רק מה שעולה בדמיונם וכשרונם ואכן מתפתחת היצירתיות אצלם. 

אך כשהם גדלים מתחילים לעצב אותם באיזו שבלונה. ולא נותנים להם לזוז לכאן או לכאן ומי שזז וקלקל את השבלונה אנו נחשיב אותו בין הילדים הבעייתיים 

ולאט לאט היצירתיות שבהם נמוגה והכל נעשה כמו שכולם עושים ולא כמו שהם רוצים ליצור ולחלום שזה יהיה וכך מתחילים הבעיות, 

על כן נדרש מאיתנו ההורים שמה שלא מצליחים המורים לזהות בילדינו ולטפח נעשה זאת אנחנו בבית 

כי הילד צריך בסך הכל אדם מבוגר שיאמין בו וביכולתיו הרבים בתחומים שלא מקבלים עליהם ציון בבית הספר. 

נכון אין זו הדרך שמלמדים בבית הספר אך זו הזדמנות חד פעמית לתת ליצירתיות הילדותית להתפתח ולגלות עולמות חדשים 

ובסופו של דבר נגלה שלולי צעד זה היה הילד שלנו נשאר מאחור הרחק מכל סוג של הצלחה 

לא אחת ראינו שילדים בגרו והצליחו בצורה מטאורית ממש בזכות עיין חדה של מורה או הורה שזיהה את המיוחד שבילדו האחד הצליח בניגון בגיטרה והאחת בריקוד והאחר בציור כל אחד והיכולת היצירתית שלו          

יועץ חינוכי

יעוץ פדגוגי לאנשי חינוך

ייעוץ והכוונה