הזול ביותר ליקר ביותר

נשאלתי מה ראוי לעשות על מנת להאהיב את התפילה והמצוות על הילדים ? 

באחד מימי אסיפות ההורים נכנס אליי אבא של אחד התלמידים והטה אוזן לשמוע מה בפי "שמח אני לבשר לך כי בינך מתפלל כמו צדיק מושלם פשוט תפילה מיוחדת במינה".

האבא היה בהלם מוחלט  "אתה בטוח" שאל ? ברור שאני בטוח ממה אתה מופתע ? שאלתי תשמע אומר לי האבא  "אנחנו הולכים יחד לבית הכנסת בשבת והוא יושב לידי אולי כ10 דקות ומיד הוא בלחץ ויוצא לחצר לשחק עד סוף התפילה וכל בקשותיי שיחזור לתפילה, נדחות אחת אחר השניה

אז איך אתה אומר לי כבוד הרב (בנימה כועסת במקצת) שהוא מתפלל כמו צדיק ?

 איך זה יכול להיות ? זה ממש סותר את מה שעיניי רואות? 

לשאלתי הבאה הוא כלל לא ציפה! 

"תסלח לי אבא יקר האם אמרת מילה טובה לבן שלך על אותם 10 דקות תפילה?" 

האבא היה מופתע אך שאל "סך הכל  10 דקות תפילה מתוך שעתיים ואני צריך עוד לפרגן לו ?" שאל כלא מאמין..

יש לנו קושי לראות את הילד משחק במקום להתפלל או מאחר לתפילה  ואנחנו מנסים להבין למה?

למה זה קורה ? הרי התפילה היא כל כך חשובה ? כמה דיברתי עם הילד והסברתי לו את מעלת התפילה וחשיבותה ובכל זאת הוא מעדיף את המשחק או שהוא לא ממהר להגיע?

בואו נחשוב יחד ילד שאוהב לשחק עוזב את המשחק ומצטרף עם אבא לתפילה, יושב ומתפלל 10 דקות ויש לציין שממש יפה.

לעומת זה הבן המתבגר מתגבר על תאוות השינה שאופפת אותו ומגיע לתפילה אך באיחור קל או קצת יותר.

כמה השקעה היתה פה? האם יש צורך לפרגן על כך ?

    הערך שאנחנו מעריכים את הזמן שמשקיע הילד ולא חשוב כמה, לא מצריך מאיתנו השקעה גדולה, אבל מחוייבות ענקית. 

אנו צריכים לדעת שההתייחסות שלנו למאמץ שלו נתפס בעיני הילד בהערכה גדולה ובצימאון גובר לעוד מחמאה ועוד מחמאה, כן זהו סוד המחמאה.

מי מאיתנו לא מחכה למילה טובה על מה שהוא חייב לעשות גם ככה ? 

 ואיזו הרגשה מיוחדת אנו מרגישים כשמעריכים את ההשקעה שלנו ?  

כמו כן אצל ילדינו ככל שנעריך יותר את מעשיהם הקטנים הם  ישתדלו יותר ויתאמצו יותר ולו רק במחיר שלקבל מכם   מילה טובה נוספת. 

אם נדבר באחוזים כש10% מהזמן הילד מתפלל יש שתי אפשרויות

האחת לכעוס על כך ש90% מהזמן הוא לא מתפלל וזה מוצדק אך לא נרויח כלום. 

אך אם נפרגן על כך ש10% מהזמן הוא התפלל ונעריך מאוד את המאמץ שלו,  נקבל ילד עם מוטיבציה לעוד 10% תפילה וככל שנפרגן יותר נקבל יותר.

זהו בדיוק המודל של לראות את חצי כוס המלאה. 

אמרתי לאבא אם תפרגן על ה10 דקות תפילה הוא יוסיף 15 דקות נוספות ואם תוסיף גם סוכריה  הוא גם יתפלל בכוונה גדולה ואתה במקרה זה טועה ועושה את ההיפך.

כי יכול להיות שזה שהוא יושב 10 דקות זה כדי אולי לשמוע ממך מילה טובה וכשהוא לא שומע הוא הולך לשחק כי שמה הוא חזק כי הוא גם נהנה וגם מעריכים את כישוריו המשחקיים. 

"טעמו וראו כי טוב ה'" מתי יראו כי טוב ה' כשילדינו יטעמו את הטעם הטוב של תפילה או לימוד הוא יגדל להיות בן תורה 

אך הדרך ארוכה עד שיגיע הילד לטעום טעמה של קדושה ואנחנו כהורים מחוייבים לסלול לו את הדרך אל אותה טעימה  ובטח לא חס ושלום להניח לו מכשולים בדרך על ידי הערות חוזרות ונשנות או ח"ו כעס. 

לכן אימרו מילה טובה על כל מצוה קלה כחמורה שעשה ילדיכם וזה ממש לא חשוב באיזה גיל הילד צעיר או מתבגר  כי זו המתנה הזולה ביותר לדבר היקר לנו ביותר.

---------

הרב אלמליח  משמש כיועץ חינוכי ופדגוגי במוסדות חינוך וכן מעניק יעוץ והכוונה.

מדור ענייני חינוך בעריכת איש החינוך הרב ברוך צדוק שליט"א 

התמונה באדיבות Shutterstock