. . .

מי השתנה באמת ?


נפגעתם בויכוח עם הבן המתבגר  כיצד תנהגו ?

התקשרה אליי אמא אשת חינוך שהתלוננה על בנה המתבגר  ודאגה להזכיר תוך כדי השיחה שהיא אשת חינוך ומשפחתה מאוד מכובדת ולה בביתה זה לא יקרה.

באחת הפעמים אף אמרה שהיא הגיעה למסקנה 

מתוך סקרנות שאלתי מה המסקנה? 

על מנת לבדוק מה מידת ההשפעה שהושפעה מהשיחות שלנו.

אני מודה, התשובה שלה הצליחה להפתיע אותי מאוד.

"הגעתי למסקנה" היא אמרה "החלטתי להוציא את הילד מהבית, כי אצלי זה לא יקרה". מפתיע לא?

לסיכום השיחה אמרתי לה רק שתזכרי טוב את דבריי " אם תוציאי אותו היום במצבו זה מהבית, את תתחנני שהוא יחזור כי זה הבן שלך רק אז הוא כבר יהיה גרוע שבעתיים" 

הימים עוברים כל כך מהר ופתאום אנו מגלים שהילדים עם הקול הזמיר וילדי התהילים והמשניות בע"פ נהיו לגברים של ממש. 

חלקם הגדול עושה נחת רוח להוריו אך חלקם הלא קטן מתמרד ומגלה דעה עצמאית  ואף התנגדות לעיתים.

בהרבה מהמקרים הזמן עושה את שלו ואנו מצליחים איך שהוא להכיל את השינוי שחל בהם, את   העצמאות והדעה העצמאית שלו בהשתדלות נדירה מצידנו. 

אלא שפעמים דעתם נוגדת את מה שאנו חינכנו לחלוטין, ולעיתים דעתם מרגיזה במיוחד. 

ורוב ההורים יוצאים מהכלים כשדבר כזה קורה להם עם ילדיהם.

בהרבה ביטויים נתקלתי מהורים שיצאו מהכלים למשל: 

"אצלי בבית זה לא יקרה"  

"אצלי לבית זה לא יכנס" 

"על גופתי הוא לא ידבר ככה"  ועוד ועוד 

פעמים שויכוח בין הורה לילד מתבגר מגיע לכדי פגיעה בהורים מצד הילד וההורה לא יכול להכיל זאת. 

כשאנו מנסים להבין למה זה קורה לנו ? הרבה סיבות עולות לנו בראש 

הורים יקרים אתם זוכרים  את אותם ילדים שרק לא מזמן היו  ענוגים ורכים ומתוקים ופתאום, הכל נעלם ? 

מה השתנה באמת ומה נעלם אצלם ?  

אז שלא !! כלום לא השתנה או נעלם אצלם. 

אנחנו נוטים בטעות לפרש את ילדינו כאנשים בוגרים כמונו וכשהם מגלים את דעתם, הנוגדת את דעתינו 

זה פוגע בנו  מאוד ובעיקר כשהם מדברים אלינו בהתנשאות מסויימת.  

והאמת שזה לא חדש אך הילד הוא אותו ילד ללא שום שינוי כלל, או בעצם רק שינוי קל,  פיזי!! 

כן שינוי פיזי בלבד אלא שאנו מפרשים אותו כאיש לכל דבר ועניין 

אז מה השתנה באמת ? 

אלא שאנו שוכחים שמי שהשתנה זה אנחנו!! 

הרי כשהוא היה נראה ילד היינו מחבקים ומנשקים אותו, משחקים איתו אפילו עד מעשה קונדס,   וכמובן מפרגנים על כל התקדמות ואפילו הקלה ביותר.

אך כשהוא מתבגר, הכל נעלם ואף התחלפו הנשיקות בהערות, והחיבוקים בחוסר יחס מתאים לאישיותו. הפירגונים בכעס וריבוי מטלות ובקשות. 

אילו היינו מתייחסים מעט ממה שהתנהגנו בילדותו היינו רואים עד כמה הוא נשאר ילד עדין ופורח.  

בטח ובטח שלא היינו נפגעים מדבריו כי הוא ילד מתוק בגוף של מבוגר. 

ובמחשבה שניה הייתי מתרגם את התנהגותו המוזרה רק  כדי לרכוש חזרה את היחס הנעדר מכם ההורים. 

לסיום,  נתייחס לדבריו כילד  ונעניק לו אהבה ויחס טוב כילד כי דווקא עכשיו הוא זקוק לזה הרבה יותר.

מאת היועץ החינוכי הרב מאיר אלמליח שליט"א


* * * * * * *

עורך המדור, איש החינוך הרב ברוך צדוק שליט"א

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.