. . .

"יומנו של יועץ"


"יומנו של יועץ"
מאמר מאת איש החינוך הרב מאיר אלמליח שליט"א 
שליחות אמיתית

כיפה לבנה עיטרה את ראשו כאילו היתה כיפה זמנית, הבגדים נראים שנתלשו לזמן מה מהארון, אך העדינות על פניו קצת בילבלה אותי, לא מתאימה למראה שלו בכלל, הרוך והעדינות על פניו.

הסיפור שלו היה עצוב מאוד, הוא סבל מהחברה הסובבת אותו עם כל מיני הצקות, בעיקר במקום שבו סבל נוראות במיוחד, הרבו להכותו שם עד שאושפז.

עם כל זה עז היה רצונו ללמוד ולהיות הכי טוב אך התמוטט מבחינה נפשית ולא יכל להמשיך בכלל.

האטימות שאפפה את הסביבה והדרישות המוגזמות מצד ההנהלה וההורים הביאו אותו לשנוא, כן לשנוא את הדת והכיפה וכל דבר אחר שרק הזכיר זאת

מה שסיקרן אותי בבחור באמת?, שהוא הרגיש שכל מה שהוא עושה זה כדי לנקום במי שלא הבין אותו, שלא רצה ללכת איתו יד ביד אלא דרש ודרש ושוב דרש.

לא נותר לי אלא לסכם את המפגש עם ה בחור "שרוצה אבל זה לא יוצא"

לא יוצא כי אין מסגרת שתתמוך בו , כי אין אדם שיקח עליו אחריות, שיהיה לו למשענת, אני לא בא בטענה אבל ככה אנחנו מפסידים המון בחורים.

בשיחה איתו העצמתי את הרצון הגדול שלו והקטנתי את הקשיים שחוסמים אותו מלהצליח, אמרתי לו שזה יפה שהוא מתמודד, זה נפלא שעם כל הקושי הוא עדיין רוצה.

כן הוא הגיע למקומות נמוכים מאוד אבל הרוחניות נובעת מתוכו, לא נותנת לו מנוח

סיפרתי לו עד כמה השקט הנפשי שמקבל אדם כשמתפלל שעה זה הרבה יותר מלשבת מול פסיכולוג ולספר לו את כל הצרות שלך ולא יוצא מזה כלום אלא ספר אותם לבורא עולם וכך תרויח שני דברים קודם הרוגע והשחרור בסיפור הדברים בתפילה ואחר כך המענה מבורא עולם ובתקווה שבעקבותיה,

הראתי לו עד כמה הקשיים הם סוג של מחסומים להצלחה שעומדת מאחרי הדלת שרק צריך לפתוח ולקבל,שהמרחק בינו לבין זה שהוא יצטרך להקים משפחה לתפארת לא מותיר לו הרבה זמן והוא צריך להשיג עוד ועוד בדרך להצלחה .

ובעיקר הויתור על דברים קטנים ומחסומים שמגלים את האמת שמאחורי הקושי,
שבזמן כה קצר מגלים כי כבר צריכים להקים משפחה ושואלים מה עשינו בשביל עצמינו? האם אנחנו כבר מוכנים לחיים?

האם יש לנו רשיון להקים משפחה בכלל? האם נצליח לפרנס אשה וילדים בכבוד?

 האם נדע להעניק לילדינו חינוך טוב והאם נדע לכבד כראוי את האשה ?

האם אנחנו יכולים לתרום לילדינו מנסיוננו? האם נוכל להוות להם דוגמא אישית איך מתמודדים עם קושי ? איך עוברים אותו בשלום?

התמוגגתי מכל ההקשבה שלו וההסכמה לנסות על מנת להצליח,

היו רגעים שאפילו זלגו הדמעות מעצמן, לא, התבלבלתם דמעות שלי לא שלו.

הוא הביע נכונות לנסות ואני כולי תקווה שההורים והצוות הנפלא ישכיל לקדם אותו על דרך המלך ממש בשליחות לכל דבר ועניין, שליחות אמיתית.

תנו להם הזדמנות, הקשיבו להם ואל תקשו עליהם את משימות החיים!

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.