. . .

מאמר חינוכי בנושא: ''חינוך בעת הקורונה''


נשאלתי: האם יש דרך אחרת ביחס לקיום המצוות לבני הנעורים בזמן הקורונה ?משאת חייו של כל הורה שצער גידול בנים לא יפגע בו, שקושי בחינוך ילדיו לא יגיע אל ביתו, וכך מתנהלת משפחה מסורתית, דתית או חרדית בתחושה של הצלחת המשימה הקשה מכל, "חינוך הילדים" .

ביום בהיר מגיע וירוס קטן הטוען לכתר ובעודנו המומים, נסגרים בתי הכנסת ואסור להתפלל שם ולאחר מכן התלמודי תורה נסגרים וכולם בבית ולאחריהם נסגרות הישיבות הקדושות, הבחורים נתלשים מדף הגמרא אל הלא נודע.

אותם בחורים שראו את בתיהם אחת לחודש ובזמן זה המיתו עצמם באוהלה של תורה, לפתע נמצאים בבית בקושי יומי מתמשך, שאין להם מושג מה ילד יום, יום רודף יום והשינוי חל בנערים, התפילה לא אותה תפילה, הלימוד לא אותו לימוד והלבוש לא אותו לבוש, ואין בכוחינו לשנות או לדרוש, כי המצב שונה ממה שאנו רגילים.

נכון יש כמה קשיים, ואמנה חלקם: אי תפילה במנין, מיעוט לימוד תורה , העדר חברה טובה , חוסר כיבוד הורים, זלזול בלבוש כבן תורה, אני בטוח שהקושי עצום והאכזבה עצומה אך אנו צריכים לדעת כיצד לפעול ואסור לעשות טעויות.

לוליין עמד על חבל דק שנמתח מעל למפל מים ענק, כל הסקרנים ליבם מפרפר לגודל הפחד שמא יפול, אך לתדהמת כולם עבר הלוליין הלוך ושוב ללא שום פחד, כשנשאל כיצד אינו מפחד? ענה, המשימה שלי היא לדבוק במטרה ולא לחשוב על מה יכול לקרה אם אפול, עצם המחשבה אם אפול גורמת לסכנת הנפילה.

כנמשל לענייננו, מחובתנו לבדוק מהי המטרה שאנו רוצים להגיע אליה, נכון יש מכשולים שלא הכרנו מעולם אך מהי המטרה שלנו? זה הדבר שצריך לעמוד מול עינינו, המטרה מבחינתנו היא שבנינו יחזרו ללמוד תורה, להתפלל ולקיים מצוות כבעבר, על כן חובתנו להסתכל ולחשוב כמו הילד עצמו, כי מצפה הילד מאיתנו כהורים להבנה, להכלה וליד תומכת. זה לא הזמן להעיר, לכעוס ולומר מילים שקשה להשיב ושסכנתם גדולה.

הזהירות חייבת להיות מדודה כמו החבל הדק שמתוח מעל המפל הענק אך עלינו להיות דבקים במטרה והמטרה היא שילדינו יעברו את התקופה הזו עם כמה שפחות נזקים. נכון זה יהיה במחיר, שתפילה, לא תהיה בזמנה אבל תהיה. שהלימוד יתקיים שעה ביום ולא כל היום ושההקפדה בלבוש לא תהיה מושלמת, אבל אנו נהיה להם למשענת תומכת, מכילה, מקבלת ואוהבת, אוזן קשבת לקשיים, בלי שיפוטיות ובלי ביקורת מוגברת כי רק כך עוברים את הקושי.

אל תגיד אני מכיר את הילד שלי טוב, לצערי אתה לא מכיר את הילד שלך כשהוא בלי ת"ת או ישיבה ובלי בית כנסת להתפלל כמו שהוא רגיל לכן חשוב לצעוד בזהירות.

אנשים יצאו לחל"ת (חופשה ללא תשלום) אף אחד לא כועס עליהם למה הם לא עובדים ואף עוזרים להם בקיצבה כזו או אחרת. גם ילדינו נמצאים בחל"ת (חופשה ללא תורה ותפילה) רק שאם לא נשכיל בעת הזו הם ישלמו על החל"ת הזה ביוקר, ככל שנכיל אותם יותר ונבין את הקושי שלהם, נצליח להעביר את ילדינו את המפל בלי ליפול כי כל נפילה במצב הזה יכולה להיות הרת אסון וגורלית.

ולסיום אומר שיש לנו את הכוחות לעבור את הנסיון הזה בהצלחה, כי אין נסיון שהקב"ה לא נותן את הכוחות להתמודד איתו, גם כאן יש לנו את הכוחות רק צריך להפעילם ומי שלא רואה את הכוחות שיתייעץ עם מורה הוראה והעיקר לא לעשות טעויות.

----

כתב הרב מאיר אלמליח שליט''א יועץ חינוכי בישיבת אור אבנר - כפר סיטריןמדור ענייני חינוך בעריכת איש החינוך הרב ברוך צדוק שליט"א 

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.