. . .

מבט לפרשת בשלח


מאת הרב יוסי גמליאל הי"ו מנהל מחלקת נוער עיריית בית שמש    

"סוס ורוכבו על שפת הים" 

איש עסקים עשיר אהב מאד סוסים

בכל פעם כששמע על יריד למכירת סוסים 

הוא נסע ובחר לעצמו את הסוסים המשובחים ביותר

בוקר אחד, שמע העשיר על יריד בעיר הקרובה, 

רתם שני סוסים ויצא ליריד. 

באמצע הדרך החל גשם עז ששטף את הדרך והפכה לבוצית. 

הסוסים הרתומים לעגלה משכו כל אחד לכיוונו, עד ששקעו בבוץ ולא הצליחו להרים את עצמם עם העגלה.

ירד העשיר מהעגלה וחיפש מישהו שיוכל להיעזר בו. 

הוא ראה מרחוק עגלה מתקרבת, ככל שהתקרבה ראה שזו עגלה פשוטה הרתומה לשני סוסים זקנים. 


העגלה עברה לידו כשהיא עוברת בקלילות את ביצת הבוץ. 

העשיר רדף אחרי העגלה עד שנעצרה ושאל את בעל העגלה: 

"הסבר נא לי, איך הצליחו סוסיך הזקנים לעבור את הביצה הזו ואילו סוסי החזקים לא?" 

השיב בעל העגלה בשאלה: "מהיכן שני הסוסים שלך?" 

ענה לו העשיר: "הסוס האפור הוא זן מיוחד מהודו והשני הוא סוס מיוחס שיובא ממצרים הידועה באיכות סוסיה.. ". 

אמר לו בעל העגלה: "זו התשובה! 

הסוסים שלי הם אחים. 

כבני משפחה הם נולדו באותה אורווה, גדלו באותו מקום ואכלו מאותה הקערה. 

לכן, כשיש לאחד קושי חברו מסייע לו, כך הם עוברים כל מכשול. 

הסוסים שלך הגיעו כל אחד ממקום אחר, 

כל אחד רוצה להראות את כוחו, כל אחד מושך לכיוונו, לא אכפת לו מצערו של השני, לכן הם שקעו בבוץ". 


יסוד הקשר והחיבור הוא זה שנותן כוחות ומוטיבציה להתמודד מול כל הקשיים והמהלומות שבעולם. 

כשיש מישהו שנמצא שם בשבילך, לשאת בעול ביחד איתך, להקשיב ולהכיל, 

כל קושי ומצוקה הופכים להיות קלים יותר וסבילים. 

כל אחד מאיתנו גם מחובר וקשור אל בורא עולם, בין עושה רצונו בין אם לא. 

קשר זה נמצא במהות הבסיסית שמובנית באדם. את הקשר הזה לא ניתן לפרק! 

עם ישראל קשור כולו לבורא עולם ולתורתו, 

אך אם הם לא מאוחדים, לא עוזרים אחד לשני, לא שמחים בשמחת חבריהם וכואבים בצערם, 

הקשר ביניהם מתרופף ומושך לכיוונים מנוגדים ולרצונות שונים. 

כך קשה לצאת מהבוץ. לקרוע את הים. 

כל אחד יכול להצליח בעצמו, אך בלי עזרה מהסביבה הצלחתו לוקה בחסר, 

הוא לא יוכל להגיע למה שבאמת יועד לו ולהיות חלק ממשהו גדול ומאוחד יותר. 

אם תרצה לנגן 'סימפוניה' לא תוכל לעשות זאת לבד, אתה חייב מקהלה שלמה לצידך 

כדי להצליח כעם ולא כמכלול של בודדים, אנו חייבים לכבד ולהעריך את השני, לעזור ולתמוך בחבר. 

היום אתה עוזר וסומך, מחר יעזרו ויתמכו בך... וכך נצא כולנו יחד מכל ביצה אפשרית שחלילה לא תבוא... 


הפסוק בתהילים (ס"ח כ"ח) חושף טפח ממה שהתרחש על שפת הים בקריעת ים סוף: "שם בנימין צעיר רודם, שרי יהודה רגמתם" רש"י פירש: "הצעיר (בנימין) נעשה רודה אליהם (ליהודה)... כמו רודם בקמץ. 

משם זכה להיות מלך, לפי שירד תחילה לים..." 

מי ירד ראשון לים סוף? 

האם היורד הראשון לים היה משבט יהודה או משבט בנימין? 

דבר זה נתון למחלוקת בגמרא (סוטה ל"ו:): "דתניא היה ר"מ אומר, כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה. זה אומר אני יורד תחילה לים וזה אומר אני יורד תחילה לים. 

קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה שנאמר: שם בנימין צעיר רודם, אל תקרי רודם, אלא רד-ים. והיו שרי יהודה רוגמים אותם שנאמר, שרי יהודה רגמתם. 

לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אופיזכן לגבורה שנאמר: ובין כתפיו שכן. 

אמר לו רבי יהודה, לא כן היה מעשה. אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. 

קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה... 

לפיכך זכה יהודה לעשות ממשלה בישראל שנאמר: הייתה יהודה לקודשו ישראל ממשלותיו. 

מה טעם היה יהודה לקודשו וישראל ממשלותיו? משום דהים ראה וינוס". 

אם נתבונן היטב במחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה בגמרא נראה שלעומת רבי מאיר שמתייחס ל'שבט בנימין', רבי יהודה מדבר על 'נחשון בן עמינדב' שקפץ (ולא על כל שבט יהודה). 

על פי דיוק זה ניתן אולי להבין את סדר המאורעות כך: 

בתחילה סרבו כל השבטים לקפוץ לים, ונחשון בן עמינדב כראש שבט יהודה הוא זה שפרץ את "מחסום הפחד" כמו הגרסה המקובלת והמוכרת לנו בקופצו ראשון לים. 

בעקבותיו משתנה תפיסת דעתם של כל השבטים הרוצים עתה כולם לקפוץ ראשונים, וכשבט עומדת לו זריזותו של בנימין המקדים גם את שבט יהודה עצמו וקופץ ראשון לים עם כל השבט, 

מתוך אמונה בהמשך התהליך. 

וצא אם כן ששיבוח בנימין על הים נובע ממעשי השבט כולו על האמון שבו, על זריזות והמעשיות של שבט זה, 

לעומת זאת שיבוח יהודה הוא מצד מעשה ראש השבט שקפץ בתחילה ושבר את מחסום הפחד הראשוני. 

הפסוק מציין שהשבירה של העם מצרי היתה לא כאשר ראו איש בודד שקופץ לים נגד הסיכויים, אלא כאשר ראו שזה הפך להיות תפיסה כללית. 

משמע ששבט בנימין הוא זה ששבר את גב המצרים והוביל אותם לכניעה בים. 

אפשר בנקודה זו להתייחס שוב לפירוש רש"י שמעלה על נס את כך שבנימין הוא "צעיר השבטים". 

מילא נחשון, הגיע משבט מלוכה- מיהודה, אז זה מתאים וראוי לו, אבל שבט בנימין שהיה השני- זה מיוחד יותר. 

זה הדור הצעיר שאכפת לו גם כן מגאולה... 

שבט יהודה בלט לטובה מאז ומעולה כמוביל ב'הנהגה' וב'אחריות' לכלל ישראל. כאשר נחשון בן עמינדב קפץ- זהו מעשה אמיץ שמותיר רושם וגם משפיע לטובה על כל השבטים, זוהי מנהיגות במיטבה.

 אבל כאשר השבט של צעיר השבטים, בנימין, 

"דור העתיד הצעיר" של כלל ישראל קופץ כשבט לפני כולם ומביע אמון בהנהגה-

 זוהי כבר שבירה מוחלטת לעם המצרי. אין עם מי לעבוד... 

על זה "ראו עמים נחפזו רעדה אחזתם". מזה גם פרעה נבהל. כי יש תקווה לעם היהודי, 

יש המשכיות ואכפתיות גם לחלשים יותר בעם ולדור העתיד כולו. 

כאשר הדור הצעיר הולך אחרי המבוגר, אם יש קשר מהותי של אחים שמושכים לאותו כיוון בדיוק, בלי להילחם על האגו ועל מי שולט בדעת הקהל, 

אז המצרים רואים שיש כאן עם מגובש שקשה לנצח, 

עם שמחובר לעצמו ולאלוקיו שעימו. 


שבת שלום 


מדור יהדות בעריכת הרב ברוך צדוק שליט"א

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.