. . .

מבט לפרשת חוקת


מבט לפרשת חוקת
'חוקי הבית'

בהרצאה שהעברתי על 'חינוך בלתי פורמלי' בפורום מגוון של אנשי חינוך מגוון ממסגרות שונות עלתה ה'תפילה' כנושא לדיון בקבוצה.  השאלה שנשאלה היתה, האם ראוי להתייחס אליה במסגרות שלנו ב'פורמליות' או ב'בלתי פורמליות'? האם עלינו להתמקד ולהתעסק עם הקימה וההגעה, האם תפילה למשל צריכה בהכרח להיות מתוזמנת ומתוכננת וקבועה במשטר וזמנים כפי שמודגש כיום במסגרות בעיקר, או בחלק של החיבור להקב"ה, הכוונה, המשמעות והרצון ליצירת דיבור אישי שאינו תלוי עם הי"ת ללא קביעות של זמן ומקום וכללים פורמליים נוספים? כמעט כולם נטו לחשוב שחשוב מאוד ללמד תפיסת עומק ומשמעות בהבנת התפילה, ליצור חוויה אישית. גם אני אוהב ומחובר מאוד לרעיון. אך חושב שאין מנוס מלהבין שחצי הדרך לשם עוברת בהכרח באמצעים פורמאליים. התורה מורכבת מחוקים ומשפטים. מאיזורים בהם יש לנו גילוי הבנה וממקומות שעלינו לקבל אותם כ'חוק פרה אדומה', מבלי להבין לאשורו של דבר את טעמו. פרשה זו של פרה אדומה עוסקת ב'פורמאליות'. במערכת הכוללת של התורה שמלווה את האדם יש בכך ערך מגדל לקיים חוק גם מבלי להבין את פשרו. לצורך המחשה של העניין בנושא התפילה השתמשתי בדברי המהר"ל שמביא את מאמר הגמרא "אמר רבי חסדא לעולם יכנס אדם (שיעור) שני פתחים ואחר כך יתפלל" המהר"ל מבאר את הסימבוליות שבצורך להיכנס שתי פתחים לבית הכנסת: "שאם יכנס רק הפתח האחד מורה רק על הסילוק מבחוץ בלבד, שהוא מסלק עצמו מכל ענייני העולם, ואין זה התייחדות לגמרי עם הש"י אשר הוא מתפלל לפניו, ואין זה בלא זה, שאם אין מסלק עצמו מכל הדברים שהם בחוץ אע"פ שהוא פונה להש"י ומתפלל לפניו מ"מ יש כאן עירוב המחשבה והוא מעכב הדביקות עם ה"י, ואם מסלק עצמו מכל הדברים שהם בחוץ, עדיין צריך להתחבר עם ה"י. ולפיכך צריך שיכנס שני פתחים. הכניסה בפתח אחד היא הסתלקות מבחוץ והכניסה בשנית היא לפנים מזה, להתייחד עם ה"י, כי בכניסה השניה אין כבר סילוק מבחוץ רק כניסה בפנים. ישנה הדרגה נצרכת. כדי להגיע לפתח של החיבור וההבנה עלינו להתייחס תחילה ולעבור בפתח השער הפורמאלי. לבסס לעצמנו סדר וארגון בהגעה טכנית לתפילה לפני שנקבל בה טעם ועניין. בחור סיפר לי בעבר שהיה קשה לו מאוד עם תפילה בבוקר. הדרך שלנו להתמודד היתה להכריח את עצמו להגיע לתפילה במניין, במקום נחמד שמצא חן בעיניו, בהתחלה רק פעמיים שלוש בשבוע, בהמשך יותר. הוא לא התפלל יותר מידי כשהיה בבית הכנסת, כך ציין, אבל הגיע. לפעמים גם ברח קודם ב'אשרי' או ב'עלינו לשבח' כש'עלה לו', אבל הגיע. בהמשך ההגעה התגברה עם ההרגל והפכה להיות כל השבוע או רובו. לאחר שזה נהיה לו יותר קל הוא אמר לי, "הכנסתי לעצמי מחשבה כזו בראש: 'כבר קמת, כבר הגעת לפה, אז למה לא לכוון ולהתפלל טוב?...' זה תפס אותי וניער אותי..." וכך תקופה ארוכה הוא הצליח לגייס מעצמו כוחות לקום, להגיע וגם להתחבר לתפילה. התהליך שלו היה הדרגתי כמתבקש, מהפורמאלי לבלתי פורמאלי. במקרה אחר, נשאלתי פעם האם זה נכון לחנך את הילדים לזמנים מאורגנים של שינה, לטקס של השכבה קבוע, או שזה עושה את הילדים 'מרובעים' ולא זורמים? לטענת השואל חשוב לו מאוד שהילדים יגדלו 'זורמים' וגמישים ואם יחנכו אותם לסדר הם יצאו 'חנונים' ולא יזרמו לעולם 'עם החיים'... מה דעתכם? דעתי האישית היא שהשואל קצת הקצין בשאלתו . יש 'אמצע', וזה לא סותר שלילד עדיף שיהיה סדר ושיטתיות בזמני שינה, מותאמים לגילו ולמעמדו, ולכך שיש הזדמנויות נוספות שהוא יוכל ללמוד ולמצוא גמישות בעצמו. הרב וולבה ב'עלי שור' (ח"א עמ' סז) מחזק את דעתי מאוד לכך שסדר ומשמעת, אחריות וגבולות, הינם הבסיס הנחוץ עליו ניתן לבנות קומות נוספות בהמשך: "הרי קיום העולם תלוי ב"סדרים" ורק סדר קבוע בלתי מעורער בכוחו לגרש את חשכת הקללה. ואם כך בחיי הכלל, הוא הדין בחיי היחיד. חושך וצלמוות שוררים גם בעולמו של היחיד רק כל עוד שאין לו סדרים". הוא מוסיף ומבאר כי "בחיי האדם הפרטי כל הנהגה יציבה שהוא מצליח לקבוע, מעלה את החיים לרמה ומדרגה גבוהה יותר ואף מכניסה את האדם במדור מיוחד של השגחה פרטית" "כל מי שהוא בר-דעת יותר מחברו, יותר יציב הוא בהנהגתו מחברו. כל הגדול מחברו- יותר מסודר בחייו מחברו, בסדר העצמי בו מתנהלים החיים היום-יומיים- בו ניכר האדם הגדול". גם כדי ליצוק חיבור ומשמעות 'לא פורמאלית' אנחנו זקוקים למספר חוקים בסיסיים כמו להגיע למקום ולהיות שם. ללא שעה 'פורמאלית' לתפילת שחרית לא נוכל לדרוש ולנהל תפילה שתהיה רק חיבור וזרימה עם אלוקים מעומק הלב. גם לגמישות יש בסיס איתן ונקודת מוצא. מרבים היום לדבר על הצורך בעידוד, אהבה וקבלה של הילד באשר הוא. ואין ספק בחשיבות הדברים ונכונותם. אלא שיש לא מעט הורים שתופסים זאת בצורה מעוותת. כתוצאה מנסיון מגמתית ובלתי מאוזנת  לקרב הם חוששים להטיל כללי משמעת בביתם ולעמוד על שלהם. לאט לאט ההורים הופכים למשרתי הילדים ונדרשים לספק להם כל גחמת ילדות, חוששים להגיב או להגביל ומבינים בטעות כי עידוד ואהבה משמעותם מתן יד חופשית שלרוב הופכת בהמשך מדמוקרטיה בבית לדיקטטורה מצד הילד.   האמת היא שעידוד וקירוב אינם מהווים שום סתירה ליסוד כי ילד צריך לגדול לרעיון שיש גבולות. להכיר בכך שיש כללים בבית. זה חשוב גם בשביל היכולת של ההורים לתפקד, אבל זה חשוב לא פחות גם בשביל הבריאות הנפשית של הילד להבין אחריות ושיוויון בנטל בבית למשל. חשוב להבין למשל שלכל אחד יש תפקיד מוגדר וחלק של שותפות בעבודות הבית, בכל בית לפי המתכונת שלו. לעזור לילד ולהוריד ממנו עול לא מסייע לו באמת. הילד חייב להכיר את העולם הנורמלי בחוץ, שבו אנשים לא יעשו לו הנחות והוא ישלם על זה מחיר. "סדר החיים מתחיל בדרך ארץ. בנקיון הגוף וחדר המגורים, בסדר וזמני שינה, ארוחות ועבודה. אח"כ משכילים לקבוע סדר פנימי לכל ענייני החיים. הלימוד והעבודה מקבלים סדר נאות, מה להקדים ומה לאחר, כמה ללמוד וכמה לחזור, כמה לאכול וכמה לנוח. גולת הכותרת בסדר פנימי זה היא המחשבה המסודרת, הדורשת עבודה ויגיעה מיוחדת", ממשיך הגר"ש וולבה בהדרכתו המיוחדת על הצורך בסדר. חשוב מאוד שיהיו כללים קבועים בבית כדי שהילדים יכירו ויתמודדו עם גבולות. לילדים בגיל צעיר יותר זה חיוני לחלוטין והכללים צריכים להשתנות לפי הגיל והאפשרות ולהתאים את עצמם. חשוב לדעת 'לנסח כללים' בבית.  אני אישית העדפתי לעשות זאת ביחד עם הילדים, בהתאם לצורך שעלה מהם אותו ניצלתי וכדי לתת להם תחושה של שותפות ואחריות גם ביסוד חוקי הבית שלנו, אך בכל אופן חשוב להקפיד בניסוח הכללים על מספר הוראות חשובות, אותן גם הילדים קיבלו כשיעור לפני. א. הכלל חייב להיות חוק ברור. מפורק ומפושט לרמה המעשית והמובנת לא כלל ערטילאי וכוללני מידי- "לדבר בדרך ארץ", "להתנהג יפה" וכדו'. נצטרך להגדיר ולדייק- מה הכוונה 'להתנהג יפה', באיזו סיטואציה אנו מכוונים ולמה בדיוק. צריך להיות חוק כזה שאין עליו ויכוח אם עברו עליו או לא וגבולותיו ברורים. ב. חשוב גם מאוד שלא יהיו מדי הרבה חוקים.  אנחנו ניסחנו זאת כטור של 'זכויות' וטור של 'חובות', כאשר בטור של החובות אנחנו מתרכזים בשלוש- ארבע חוקים עקרוניים בלבד. ישנם דברים בהם לא עסקנו כי הם 'מובנים מאליהם' ולפעמים אף היו כ'זכויות' בסיסיות אלמנטריות בבית. ג. חשוב לדעת ולזכור- חוק שנחקק, אין לו שום משמעות אם הוא לא נאכף, ובעקביות. לדעת שהילד ינסה בלי ספק לעבור על החוק. 'כללים נוצרו כדי לעבור אליהם' אמר פעם אישיות מפורסמת, וכך גם גבולות נקראות בשם הזה מאחר שמידי פעם הן נבחנות מחדש. אין ספק שזה יקרה. צריך להיות מוכן ולהיערך גם לזה, להגיב בשלוה ובשקט בלי להיבהל, 'זה החוק שלנו ואנחנו לא מסכימים'. יש לכך השלכות והם מסוכמות וידועות וצריך לשאת בהם בעת חריגה, כי אלו הם חוקי הבית שלנו. העיקרון הוא שיש כללים, ושאנחנו קובעים אותם לפי הצורך המשתנה בבית, או אפילו 'ממציאים' צורך כזה לפי העניין בגלל חשיבות התקנת החוקים וההרגל לסדר, סמכות וגבולות שחיונית לילדינו. לפני הכל עלינו להאמין גם שזה לטובתם ומשרת אותם היטב, שזהו הסדר הטבעי שהקב"ה טבע בעולם, שלכל מערכת יש בעל הבית או מקור סמכות, אלוקים, אבא, אמא, ואנחנו קובעים את הכללים לטובת ההתנהלות התקינה לחיים. את 'חוקי הבית' שלנו, ניסחנו במהלך צהרים אחד, כשהעובדה שלא עובר עשר שניות מהרגע שהילדים חוזרים מהת"ת ועוברים את מפתן הדלת וכבר מתחילות להם המריבות הגיעה לי לקצה הסיבולת. הכרזתי בביטחון ש'היום אין ארוחה ואין כלום' עד שלא יושבים ביחד ומדברים על זה ויוצרים לנו חוקים בבית- הלכה למעשה. תחילה הם שיתפו במה שמציק להם ומהווה טריגר קבוע למריבות, לאחר מכן קיבלו ממני כהקדמה הדרכה קצרה על 'איך כדאי לנסח את החוקים שלנו' כדי שיהיו ממוקדים לשורש העניין ומחייבים, והתבקשו גם בהמשך גם ליצור מדרג מוסכם לעונשים ואכיפה שלנו, לפי ראות עיניהם והבנתם. זה מה שיצא לנו בסוף ביחד (העתבק מ'חוקי הבית' שלנו):

 "זכויות":

 1.         להיות מוגן, מכובד- שלא ירביצו ויפגעו בי 2.         לראות סרט הולם/ לקרוא ספר בזמן מתאים לכך 3.         ללכת לישון בשעה שמתאימה לי (לפי הגיל) 4.         זכות ראשוניות לשחק במשחק ששייך לי כשאני רוצה אותו 5.         לאכול ארוחת בוקר/צהרים/ערב בזמן שהיא מוגשת 6.         לקבל מידי פעם עידודים, מחמאות, פרסים וממתקים לחיזוק 7.         'שיקשיבו לנו וידברו איתנו' (כשזה מתאים ונוח גם לצד השני) 8.         הזכות לבחור לשחק עם אח שלי רק אם גם אני רוצה בכך עכשיו 9.         הזכות להתווכח ולריב! אבל בצורה נעימה... להקשיב לשני בסבלנות, מבלי לצעוק, לקלל, להרביץ תוך כדי השיח אלא מתוך כבוד והקשבה (ולא לשכוח לתת גם מחמאה!...) 

"חובות":

1.         חובה לכבד את השני ולהתחשב בו: לא לעצבן ולהציק לו, לא להעליב אותו ולפגוע בו (הכוונה: לא להגיד דברים אישיים מעליבים או קללות ודיבור לא יפה או ב'מנגינה מעצבנת') 2.         חובה לעצור ולחשוב באחריות איך אני מסדר ומנקה אחרי את הדברים, אחרי האוכל או התלבשות ודואג לסביבה נקייה ומסודרת שלי 3.         להיכנס לאמבטיה בזמן, מיד כשאמא או אבא מבקשים 4.         לא להתחצף לאבא ואמא 5.         לא להעיר את ההורים כאשר הם ישנים ונחים, חוץ ממקרים דחופים יוצאי דופן (דוגמא למשל: מישהו לא מרגיש טוב, קרה משהו מיוחד בבית, מישהו קרוב כמו סבא/סבתא מחפשים אותם דחוף, צורך בעזרה מיוחדת כשאי אפשר להסתדר לבד או עם אח וכו') "מדרג אכיפה ועונשים": (מסתנכרן כל יום מחדש על בסיס יומי ולא מצטבר) במריבות אחים/ בעיות סדר ומשמעת- ההורים לא מתערבים במריבות של הילדים. הדרך לפתור מריבה היא להגיד מה מציק לך ומה היית רוצה וללמוד להסתדר דרך דיבור עם השני. במקרה שההורים מתערבים צריך לקחת בחשבון שזה יכול להיות בסוף גם לרעת שני הצדדים. במקרה כזה העונשים הם: אחרי פעם אחת: אזהרה! אחרי פעם שניה: הרחקה בין הילדים לשני חדרים שונים למשך רבע שעה/עד שהם מסתדרים ביניהם ויכולים לחזור ולהיות ביחד. אחרי פעם שלישית:  עונש מתוך האפשרויות שהילדים הציעו: החרמה של משחק/אביזר אחר, לפי הקשר וסוג החומרה ולשהות משתנה (מיום ועד שבוע), כולל אפשרות לריתוק מיציאה עם חברים אחה"צ, לצאת מהבית למספר דקות להירגע או לא לראות במחשב לזמן קצוב עונש חריג של 'סטירה': מגיע לפי דעתם ומוסכם במקרה של התפרעות ואלימות כלפי מישהו אחר, התחצפות להורים. "חיזוק חיובי": שבוע שלם ששומרים על חוקי הבית בהצלחה = פינוק משפחתי לכולם! מתוך אפשרויות לבחירה:  טיול/מסעדה/יציאה משפחתית פיצה/גלידה/ממתק אחר/פרס אישי עד 10 ₪ (בהתחלה זה היה יותר, אבל אז המצפון של הבכור התערב ואמר 'שמעתי בלילה שההורים מדברים על דירה חדשה וחוסכים, אז לא נעים יותר מ10 ₪ לאחד'...) חשוב לתלות את חוקי הבית במקום בולט ומושך עין, להזכיר אותם מידי פעם וגם להתריע, לעזור לילדים להטמיע אותם בבית וליצור שיח על החוקים והתועלת שבהם לשיפור האקלים בבית לאחר שזה מוכיח את עצמו... ולא לשכוח גם לאכוף וגם לעמוד במה שמחייב אותנו- 'לחגוג את ההצלחות' ולא לשכוח מהחיזוק החיובי... כשמגיע- מגיע! לחוקים הללו יש ערך לחיים, לעתיד, למנגנון קבלת ההחלטות שלנו בזמן אמת. המילה 'חוק' באה מהשורש חק"ק. כמו החקיקה באבן, החוקים חרותים האבן וכמוהם גם דפוסים והרגלים התנהגותיים נטבעים בעומק הנפש הבלתי מודעת שלנו וקובעים את תגובותינו האינסטינקטיביות. "לעיתים קרובות אנו מוצאים עצמנו לפתע פתאום במצב חדש אשר טרם ידענו על מתכונתו ולא יכולנו אפילו להתכונן לקראתו. אשרי היודע לסדר עצמו אז לפי עקרונות עבודתו ודעתו ואינו מאבד עשתנותיו ואינו נופל ברוחו. בזה נבחן אדם גדול... 'ויוסף היה במצרים- נעשה מלך- ועומד בצדקו'... מיסוד הסדר הוא גם כן שאדם ידע לסדר עצמו במצבי רוחו השונים, לבל יתקפהו היאוש וישטוף כל סדריו הרגילים, ולבל תתקיפהו מדה ממידותיו ותבטלהו ממהלך עבודתו" מבאר את היסוד הרב וולבה זצ"ל. הוא גם חותם את הדרכתו באזהרה המשמעותית: "אוי לו למי שגולש לתוך הכרעות גדולות וגורליות כעוור באפילה, תוך פזיזות שיקולי סרק, ואשר היודע לשמור אז על רציפות התנהגותו ועבודתו ומצליח להפוך את תקופות חייו השונות לגוש אחד שיהיה אלוקיו עמו מתחילה ועד סוף". שבת שלום

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.