רעיון חינוכי לפרשת 'ויגש'

מאת: הרב משה קליין מנהל ביה"ס התורני נווה צבי 

"וירא את העגלות... ותחי רוח יעקב אביהם" (מה, כז) 

פרש"י: "סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה". 

הקשה רבי שמואל אהרן יודלביץ  זצוק"ל מה היה מיוחד כל כך בסימן שמסר יוסף הצדיק עם עגלות? (עד שזה גרם ל"ותחי רוח יעקב אביהם!?) 

וביאר זאת על פי מעשה ידוע שהיה בימי הגר"א זצוק"ל בבחור צעיר לימים שהתחתן, ועדיין נהג במעשי ילדות ובשובבות עד שיום אחד ברח מביתו והותיר את אשתו עגונה משך כמה שנים. 

לימים הופיע ואמר שהוא מוכן לתת גט תמורת סכום כסף. אך מאחר שנישא בגיל צעיר לא ידעו להכירו אם הוא אכן הבעל, או סתם אדם שמתחזה ורוצה להרויח כסף. ביקשו ממנו שיתן סימנים: איך נראה הבית, הרהיטים, הבגדים וכו'. הוא ידע לענות תשובות נכונות, ולמרות זאת עדיין היה לב בני המשפחה נוקף שמא מדובר במתחזה. פנו אל הגר"א שיעץ לקחת אותו לבית הכנסת ולהורות לו לשבת במקום שלו. עשו כך והאיש לא הצליח למצוא את מקומו... כיון שכך כפתו אותו ואז הודה שהוא 'מתחזה'. התברר שהבעל האמיתי מסר לו את כל הסימנים, ותוכניתם הייתה להתחלק ביניהם בכסף! 

הגר"א הסביר את עצתו בכך שאנשים פחותים מונחים לגמרי בענייני העולם הזה, ודברי קדושה פורחים מדעתם. לפיכך יעץ שישאלו אותו על מקומו בבית הכנסת, כי מסתמא שכח הבעל האמיתי למסור לו סימן זה. 

לפי זה - ביאר רבי שמואל אהרן – מובן מדוע התמלא יעקב אבינו שמחה בראותו את העגלות: אם יוסף מתגורר במצרים ומכל הסימנים שיכל למסור העדיף לרמז דווקא על הסוגיא בה הם אוחזים – אות הוא שיוסף הצדיק מונח בקדושה!