"מסלוח מנות איש לרעהו..."

מאמר חינוכי לחג פורים מאת: איש החינוך הרב ברוך צדוק שליט"א

נושא המשלוחי מנות הפך ממזמן לעסק תחרותי רב אנפין, וכל המרבה בעיצוב קישוט איבזור וכמובן עלות,הרי זה משובח, אנו מוציאים הון עתק על הממתקים המיותרים הללו, שאינם מוסיפים לנו כל בריאות או שמחה, הסלסלאות מליאות במיני ממתקים בצבעים שונים אשר כל קשר בינם לבין מאכל אדם מקרי ביותר ואיכותם התזונתית מוטלת בספק בשל ריבוי כמות צבעי במאכל, חומרי הטעם וריח שנוספו אליהם, וחוץ מקלוריות וחור בכיס אנו עוד אמורים להתמודד עם הררי הממתקים והמיני המאפה הממתינים לגואל, ובהתקרב חג הפסח והמרתון בהכנות הבית לפסח אנו נאלצים לחפש מתנדבים זמינים למצבורים המתוקים, וכך אנו מוצאים את עצמנו עם ילדים מפונקים ולרוב עם קילקול קיבה וכאבי בטן. ובכל זאת הצבעים והססגוניות משרים אווירה פורימית עליזה וכאילו תחושת שמחה. 

אכן, לעיתים צריך להתחבא מאחורי צבעים מלאכותיים ודמיונות כדי לעורר שמחה בלב עצוב מתוח ומדוכא, אך צריך לדעת כי השמחה האמיתית אינה מסתתרת לה בתוככי הצלופן הוורדרד או האדמדם המרשרש, אלא בתוככי הלב הרגיש והמיוסר. 

לכן הגיע הזמן לאלטרנטיבה!! 

כיום עם פריחת החנויות של "הכל בשקל" ו"הכל בדולר" וחנויות לממכר מוצרים סיניים נפתחות בפנינו אפשרויות רבות להעשיר את המשלוח בתכולה שתישאר לתמיד (מגשים שימושיים נאים,קערות להגשת מזון כמו סלטים וכדו'), כך שבמעט מאמץ והשקעה, ניתן יהיה להכין משלוחי מנות יפים, מקוריים ולא יקרים. 

השנה בעיקבות הקורונה והבידודים חשבתי לשלוח בתוספת למשלוח המסורתי משהו שונה. 

חשבתי לצרף למשלוחים מנות קטנות של אמת, דאגה, איכפתות ואהבה. חשבתי איך אוכל לצרף למשלוח המנות שמיועד לחמי וחמותי מעט פירגון וורוד כזה עטוף בנייר זהב מרשרש. חשבתי להוסיף למשלוח המנות של השכנים שלי מעט התחשבות שתהיה עטופה בנייר סגול מבריק. משהו שאולי יסמן להם שמעכשיו אני פשוט ארד לשאול אותם מה קורה עם הכביסה שלהם מראש ולא אחכה לריטונים הקבועים כשאני תולה כביסה מטפטפת ומחכה שהרוח תעיף את הטיפות חזרה למעלה כבדרך נס. 

אולי השנה אצרף למשלוח שאני שולח לסבי שיאריך ימים ושנים, גם מעט אורך רוח וסבלנות. משהו שיסמל את העובדה שאני אחכה בסבלנות עד שהוא מסיים משפט ולא אתפרץ לדבריו כמבין דברים מראש. 

אולי יהיה בי האומץ לצרף לו את סבלנותי ורוגע נפשי כשהוא מספר את אותו סיפור מחדש בכל פעם. אולי יהיה בי את הכח לצרף למשלוח מעט מילים טובות ומחמאות. משהו שיתן לו את ההרגשה שהוא חשוב באמת לכולנו, מבלי לחשוב על המצווה שאני עושה תוך כדי. פשוט להוסיף מנה קטנה של טבעיות ביחס למבוגר. 

במשלוח מנות למלמד של בני אעדיף להכניס מנה יפה של התחשבות וסלחנות. זה יהיה עטוף בבד יפה מקושט כוכבי הבנה והערכה. אולי אצליח להוסיף למשלוח את ההרגשה שהוא עובד באמת מאוד קשה בכיתה עבור הילדים במיוחד בתקופה המאתגרת של הלמידה מרחוק! ועלי להכיר טובה מקרב לב. באמת. נכון שלפעמים יש טעויות חינוכיות אבל בסך הכל אשמח לצרף לו למשלוח את הערכתי וסבלנותי. את אהבתי לאותו אדם שנמצא עם בני כל כך הרבה שעות ביום . 

כל כך היה משמח אותי לו יכולתי לשלוח לתלמידי משלוח מנות של שלווה ורוגע. הייתי עוטף את שלוותי בכיסוי וורוד פרוותי ,ומניח אותו בתוך סלסילה קלה ואוורירית. הייתי נותן להם כמויות שלווה גדולות ומאפשר להם לצמוח על פי אישיותם ללא רצון לכוף את רצוני בכח על רצונם. 

הייתי מנסה לתת להם את מלוא ההבנה שיש באישיותי לשוני שלי מהם. הייתי מצרף להם מנת קבלה מהולה במתיקות ואהבה. הייתי מנסה לשגר להם את הרצון שלי לאהוב אותם על כל אישיותם המיוחדת. כל ילד על פי אישיותו וכוחותיו. כל ילד על פי יתרונותיו ומשמעותו המיוחדת בעולם. 

כל ילד על פי הטוב שהוא אמור להביא לעולם על פי שורש נשמתו. כל נשמה מיוחדת על פי עבודתה ותפקידה. כמה הייתי שמח אילו יכולתי לראות שילדי מקבלים את המנות המיוחדות האלה שאתפור במיוחד עבורם. אכינם במלא רגשותי הכנים ורצוני הכן להיות להם משענת חזקה ואיתנה, ודוגמה חיה לאב יהודי ההולך בדרך הסלולה. 

ואת המנה המיוחדת ביותר הייתי רוצה להעניק לרעיתי, מנת הנתינה ללא גבולות, מנה של הערכה ללא שיפוטיות. מנה אמיתית של חסד בכל רגע ורגע ללא מגבלות של זמן התחמקויות ותרוצים. מנה זוהרת ומלבינה של טוהר משפחה. מנה של שיתופיות ועבודת השם. מנה של מידות נכונות ותגובות רגועות ושקטות. מנה של עבודה יומיומית על מידות הביחד והלחוד. מנת אהבת הבורא באמת באמונה ובתמימות. 

הייתי רוצה לתת מנה גדושה של כוחות וחיים לגלמודים ובודדים שאין מי שיתן להם מנות בכלל. הייתי רוצה לצרף אליהם את מנתו הגדושה של בורא עולם ששם בכפו את כל אותם אלה שאהבת החומר שבתוך המנות לא תגיע אליהם, אולם ידו של השם אוחזת אותם במלוא העוצמה והאהבה בכל רגע ורגע. 

ואם תשאלו מה בכל זאת אשים במשלוח המנות שלי?  

באמת איני יודע, רק אקח את הדברים הללו לתשומת ליבי כאשר אתכונן למצוות היום. 

מורי ורבי כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש נהג לתת שלושה משלוחי מנות (לכהן ללוי ולישראל) אשר תכולתם בדרך כלל היתה: אוזן המן ממולא בפרג, פרי ופריט שלישי נוסף, ואין לי צל של ספק כי יצא ידי חובת המצווה בהידור רב באופן צנוע זה. 

בבואנו לחוג את חג הפורים נזכור את דבריו של המורה הגדול הרמב"ם ז"ל בהלכות מגילה "חייב אדם לשלוח שתי מנות בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אכלין לחברו" ובהלכה הבאה הוא כותב: "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ואלמנות וגרים. שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר: "להחיות רוח שפלים....ולב נדכאים". 

ויהי רצון שמגאולת פורים נזכה למיסמך גאולה לגאולה, בגאולת עולמים בביאת מלך המשיח ובבנין בית המקדש בקרוב, ואז נחגוג את הפורים עם מרדכי ואסתר וכל הצדיקים במהרה אמן. 

הרב ברוך צדוק, איש חינוך ומנהל מדור חינוך ויהדות