רעיון חינוכי לפרשת 'תולדות'

פרשתנו פותחת בתולדות יצחק אבינו ע"ה "אלה תולדות יצחק" ...

יצחק אבינו עובר אתגרים ונסיונות מאז היותו נער ומתגבר על הכל ועומד בנסיונותיו, כאן המקום להביא את הסיפור חייו של הרמב"ם ללמדנו כהורים ומחנכים איך להתייחס ולהתנהג עם ילדינו המאתגרים.

ראוי לכל אב, מורה ומלמד לקרוא מעת לעת את התיאור המרגש אותו כתב הרמב"ם  אודות עצמו והאתגרים שהניח הקב"ה לפתחו.

שנת תרל״ח: ״אבי רבי מימון לא היה רוצה לקחת אִשָּׁה, ויהי בחצי ימיו בא בחלומו איש אחד וְצִוָּה לו שייקח אשה כי אין תורתו רצויה בעודו ללא אִשָּׁה, והיה מהתל מזה החלום, עד שֶּׁצִּוָּהוּ לילה אחר לילה ללכת לעיר קטנה ליד קורדובה לקחת משם אִשָּׁה בת הקצב של אותו מקום. נסע אל אותו המקום ובראותו את הקצב עומד בפתח חנותו חלשה דעתו על כך כי מזלו גרם לו לבוא בקשרי הקידושין עם משפחה שפלה שכזאת. אך כראותו את האשה אשר אמר האיש בחלום, הבין כי חלישות דעתו לשווא היתה.

לקחה לו לאשה ותהר לו ותלד לו אותי, ותקש בלדתה ותמות ולא זכיתי לראות את אמי יולדתי. ובעת מילתי בעתה ובזמנה נקראתי בשם משה. ואבי רבי מימון לקח לו אשה אחרת ותלד לו בנים ובנות, ואותי גידלה שלא מתוך חשק וקירבת אם כי אם כמצות אנשים מלומדה.

ואני משה הצעיר הייתי קשה הבנה מאד ומעט רצון ללמוד, ואבי היה מכה בי מכות רבות והוספת שם לשמי ״בן הקצב״, שם אשר היה לבוז בעיני כל, עד שנואש ממני ורצה לגרשני מביתו, ואני קידמתיו והלכתי אל אחד מבתי המדרש של העיר קורדובה שם מצאתי מקום לגופי, ישנתי בו, ואיקץ ואצא מן העיר*. איני יודע היכן רגלי נושאות אותי, עד הגיעי אל עיר אחת אשר שמה גאש ואמצא שם איש אשר היה מאיר וחום נסוך על פניו ושמו רבי יוסף מיגאש. ואתחיל ללמוד ממנו ולהפליג בחכמה ודעת. ואין אני מגיד את משפחתי ועיר מגורי כי חששתי פן ישיבוני שם.

וגיל הגיעי אל העיר גאש היה בעת היותי כבן שמונה שנים. בעת היותי כבן שמונה 1 עשרה שנה ציוני רבי כי אשוב אל העיר קורדובה ונתן לי עצה הדרך אשר אלך בה. ובסיבת המסובב הגעתי אל העיר קורדובה ביום השישי, נגשתי אל ראש הקהל הממונה על סדרי והנהגות העיר והוא לא הכירני וביקשתיו לעמוד ולדרוש בפני הקהל וראשי הקהל בשבת עת זמן הקריאה בפרשה כי שליח מצווה אני לחתן יתום, וזאת הייתה חלק מעצת רבי אשר אף מסר בידי כתב הסכמה לדבר שליחותי.

אל בית המדרש בו היה אבי רבי מימון הלכתי רק בתפילת השחרית של שבת קודש בכדי שלא יכירני קודם גישתי לדרוש, ובשבת קמתי לדרוש ברבים דברים נוראים כעצת רבי, ואחר הדרשה קמו אבי ואחי אשר לא הכירוני ויקבלוני בסבר פנים יפות תוך הזמינם אותי לסעוד את השבת בבית הרב ושם להמשיך בדברי הדרוש אשר אמרתי.

לעת צאת השבת ביקש אותי אבי רבי מימון להיות מלוקחי בנותיו כי רואה הוא כי כלי חמדה עומד בפניו, ואומר כי קודם מתן התשובה צריך אני עת קלה למחשבה. ואצא ואשוב אל הבית ואומר לאבי ביחידות כלשון אשר נאמר לאברהם בעת ניסיון העקידה כי יראתי פן חולשה תבוא לו והייתי כמשלם רעה תחת טובה.

ויעמידני אבי רבי מימון מתוך שמחה שלימה וישיאני לאחת מבנות ראשי הקהל ויתן לי את כסאו.

והקדים כל שואל על מה ולמה צריך לפרסם אני מעשה זה אשר ארע איתי, ואשיב ; למען ידעו כל אב ואם וכל המלמד את תינוקות בית ישראל הדרך אשר ילכו בה : למען ידעו כי שליחים הם ואל יפגעו בשליחותם, אין מודדין לו לאדם בבניו ובנותיו המוצלחים אשר גם בלעדיו יעלו מעלה בדרך העולה בית קל. אלא דווקא בבניו אשר ניתנו לו כפיקדון בידו כדי להביאם אל הדרך אשר ילכו בה. ובלקחו אליו י מתוך אהבתו ויראתו את בנו תלמידו אשר ניתן לו להתגדל בו, זו שליחותו בעלמא הדין״.

(נ.ב.הסיפור לקוח מתוך "קונטרס הישן להרמב"ם" עליו מבוסס הסיפור. הסיפור היה הופך בקצרה; אף ב"סדר הדורות ", פרק ה).

שבת שלום

מדור יהדות בעריכת הרב ברוך צדוק שליט"א