. . .

מבט לפרשת נשא


"מה תפקיד האבא?..."
אם נעשה מדגם מייצג ונשאל מספר 'אבות' סביבנו, מה לדעתם מהות תפקידם כהורה אחראי, מה הם יענו? מוזמנים לשאול את עצמכם לרגע, לפני שתמשיכו לקרוא הלאה...

לרוב, תהיה התשובה הבולטת: "לחנך". לפעמים, תתלווה לכך גם אמירה רגשית כלשהי כמו: לאהוב, לטפח וכיו"ב.
חכם שאול קרדי, מראשי הישיבה במקסיקו סיטי שאל פעם: "מהי ההגדרה של 'אבא'?.."
הוא ענה כי בתורה נאמר "וישימני לאב לפרעה" (בראשית מה,ח) ויש על כך שלושה פירושים.
רש"י אומר: "אב הוא חבר". האבן עזרא אומר: "אב הוא מורה" והספורנו אומר: "אב הוא יועץ".
לא כתוב 'רשמית' שתפקיד האבא לחנך, אך כן כתוב במילים אחרות את קווי המתאר של הדמות המחנכת, את תכונות היסוד וארגז הכלים לדמותו של המחנך, בשביל שמטרתו תצלח בידו.
התורה נותנת לנו נקודות ציון ואבני דרך, עליו להיות אפוא: חבר לבניו, מורה דרך ויועץ טוב.
אלא שיש גם תנאי סף מקדים נוסף לכך שהילד יוכל לחוש אמון לקבל את הייעוץ, והוא: אהבה כנה.
משה רבנו אומר להקב"ה: "האנוכי הריתי את כל העם הזה אם אנוכי ילדיתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק" (במדבר יא, יב)
מבאר הספורנו: "הנה האב יוכל להנהיג את בניו אף על פי שהם חלוקי הדעות, וזה כי כולם חשבים אותו לאוהב שישתדל בכל כוחו להיטיב להם".
כלומר, כאשר הבן יודע ומרגיש שהאב אוהב אותו ורוצה בטובתו- יוכל אביו להוביל אותו, עד כדי שהוא יהיה מסוגל גם לשמוע את ה'לא', על אף שזה לא מה שהוא חושב ולא מה שהיה רוצה לשמוע מתחילה.
פרה אדומה נפסלת כאשר עולה עליה עול, אך אם העול הוא לטובתה, כמו סוודר שיחמם אותה למשל, זה לא פוסל אותה- משום שזה לא עול בשבילה.
להבדיל, גם נער, כאשר הוא יודע ומרגיש שה'עול' ששמים עליו הוא אך ורק 'בשבילו'- זה כבר לא עול בשבילו!
על הפסוק "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" שבסוף ברכת כהנים, מביא רש"י שני פירושים: "ואני אברכם, לישראל, ואסכים עם הכהנים, ד"א ואני אברכם לכהנים".
במדרש ילקו"ש (פר' תשי) מובא: אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, לכהנים אתה אומר לברכני? אין אנו צריכים אלא לברכתך, השקיפה ממעון קדשך וברך את עמך
אמר להם הקב"ה: אף על פי שאמרתי לכהנים שיהו מברכים אתכם, אני עומד ומברך אתכם, לפיכך הכהנים פורסים כפיהם לומר שהקב"ה עומד עלינו, שנאמר הנה זה עומד אחר כתלנו..." וכן מביא המדרש בהמשך: "שלא יהיו ישראל אומרים ברכותינו תלויות בכהנים ת"ל ואני אברכם..."
והשאלה מתבקשת: מאחר שהקב"ה הוא בסופו של דבר המברך, על שום מה זקוקים לטקס הזה של 'ברכת כהנים'?
מצד אחד מובא "אמר ריב"ל מנין שהקב"ה מתאווה לברכת כהנים" ומצד שני הוא מזהיר שרק הוא המברך ומרגיע בכך את עם ישראל שאינם מסתפקים בברכה של הכהנים בלבד, הכיצד?
עיון קצר בגוף הברכה יכול לגלות לנו את פשר הדברים.
חז"ל העמיסו לרוב מילים של ברכה, נכסים, בנים, מציאת חן, שמירה ועוד.. אך בכל פעם חוזרת שוב ושוב אמירת שם ה'. יברכך. מי? ה', וישמרך, מי? ה', יאר, מי? ה'. ישא, מי? ה'..
לא נאמר בפסוק "ויאמרו שמי לישראל" אלא נאמר "ושמו את שמי לבני ישראל".
רואים כאן יסוד נפלא במהותה ומשמעותה של הברכה. מתברר שתפקידם של הכהנים אינו לברך את עם ישראל, את הברכה מברך הקב"ה בכבודו ובעצמו, אבל תפקיד הכהנים הוא "לחנך" את בני ישראל, ללמדם לקח שהכל בידי ה' יתברך. לכן הם חוזרים לכל אורך הברכה ומדגישים שוב ושוב: יברך- ה'! הוא מקור הברכה, מקור השפע ואין בלתו. יאר- ה', כי הוא החונן דעת ומקור החסד והרחמים... ישא ה', כי הוא מקור השלום ואדון לשלום... וכך חוזר ומזכיר הכהן לאדם לבל יחשוב שהוא המקור להצלחותיו בנכסים, בנים, מציאת חן, שלום. אין כל אלו אלא ברכה מאת הקב"ה.תפקיד הכהנים- לחנך את העם לאמונה בה', ומהי דרך הפעולה של המחנך? חברות, הוראה ועצה טובה.
שורשה ההכרחי נובע רק ממקום אחד: "לברך את עמו ישראל באהבה".
שבת שלום

Example Text

Example Text

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.